פרשת השבוע 'שופטים' נפתחת בציווי להקים את הרשות השופטת והרשות המבצעת, ומפרטת שורה של ציוויים שנועדו לאפשר חיים תקינים תחת מערכת אכיפת חוק ראויה. בהמשך עוסקת הפרשה בדיני המלחמה – החל מההיערכות לקרב דרך הלכות שקשורות במערכה הצבאית ובאופן השימוש בשלל.

לגבי ההחלטה לצאת למלחמה, אומרת התורה: כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ, לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱ-לֹקֶיךָ עִמָּךְ" רש"י מסביר שהניסוח "וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב"- בלשון יחיד, מבטא את חולשת האויב ואת הקלות שבה ניתן לגבור עליו. ואילו הניסוח בהמשך "עַם רַב מִמְּךָ" מבטא דווקא את העוצמה של האויב בעיניי העם, דבר שמצריך את הקב"ה להרגיע את עם ישראל: " לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱ-לֹקֶיךָ עִמָּךְ".

ההבדל בין תחילת הפסוק להמשכו, מבטא שני תרחישים שונים: אם מתעקשים לייחס לאויב כוח ועוצמה, הרי שהדבר יוצר פחד וחשש ומגביר את האיום. לעומת זאת כשעומדים נגד האויב מתוך אמונה ובטחון בקב"ה, מתברר שהאויב לא "עם רב" ואין צורך לחשוש ממנו, מכיוון ש" ה' אֱ-לֹקֶיךָ עִמָּךְ".

מאותה סיבה, אנו קוראים בהמשך על הציווי להרחיק משורות הקרב כל מי שעשוי ליצור דמורליזציה או להפגין חולשה.